<h1>הפרדס לרש"י הלכ' חול המועד</h1>
<h2>דף י:</h2>
וששאלתם [מהו] לתקן פרסות סוסים בחולו של מועד בניגרי ברזל. דכי נזדמן לו דרך בחולו של מועד יש לומר (בדבר) [כדבר] האבד דמי, ומותר על ידי אומן גוי לצורך המועד, כולהו מותר במקום שנהגו. אבל ליתן [כלים] לכובס גוי וליתן כלים לגוי לתופרן בתחילה קיבולת הוי ואסור.
ומי שבא דבר סחורה לידו לישא וליתן בתוך ביתו [ב]צינעה בחולו של מועד מותר שאפי[לו] בשבת איסור קל הוא ואין בו סקילה ולא כרת אלא איסור שב[ו]ת ודינו במלקות. מפני שדבר סחורה לאו מלאכה היא. ובמועד מלאכה הוא שאסור לעשותה, אבל דבר סחורה דיבור בעלמא הוא, (הילכתא) [הלכך] בצינעה ה[י]תר הוא שאפי[לו] מלאכה במקום (מלאכה במקום) שיש פרקמטיא (אסור) [בדבר האבד] מותר לעשות כן, כמו שאמרו חכמים [בפרק] משקין בית השלחין במועד. אמר ר' יוסי בר אבין פרקמטיא דבר האבד ומותר. ושוב אמרו חכמים רבינא הוה מסיק בהו זוזי בבני אקרא דחנותא, אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזל האידנא עליהו. אמר ליה כיון דכל יומא לא משכחת להו והאידנא משכחת להו כפרקמטיא האבד דמי ושפיר דמי ושרי. ואי קשיא לך [הא] דרבינא דהוה ליה עיסקא בעייא מיניה [בשיתא] אלפי, שהייה לבתר ריגלא תבעוה בי"ב אלפי, התם מדת חסידות עבד.
<h2>דף יב.</h2>
וששאלתם [מהו] לתקן פרסות סוסים בחולו של מועד בניגרי ברזל. דכי נזדמן לו דרך בחולו של מועד יש לומר (בדבר) [כדבר] האבד דמי, ומותר על ידי אומן גוי לצורך המועד, כולהו מותר במקום שנהגו. אבל ליתן [כלים] לכובס גוי וליתן כלים לגוי לתופרן בתחילה קיבולת הוי ואסור.
אילו (תשובות שאילות) [שאלות ותשובות] של ר' יצחק בר' יהודה. כדאמר[ינן] לקמן ששאלוהו אם מותר לתקן [ולזפות כלים לכתחילה במועד, ועוד אם יכול לתקן] פרסות סוסים בניגרי ברזל. וגם ליתן כלים לגוי לכבס. ואם מתקנין הקריעה במועד על ידי אומן גוי, או שמא נותנין לכתחילה לתופרן לאומן ארמאי. ועוד אם להתחיל בלקיטת ענבים ובדריכתן בגת [בתוך] המועד. שאני תמיה על מה דגרסינן ההוא חצדא דהוה ליה וכו' ותו אבל במחובר לקרקע אפי[לו] כלו אבוד אסור. וששאלתם מהו לאגוד ולזפות כלים לכתחילה כמו שנוהגין במקומנו, לפי שיסמכו על דבר האבד ומותר, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד.
<h2>דף יב:</h2>
וששאלתם אם להתחיל בלקיטת הענבים ודריכת הגת בחולו של מועד. ומסקינן (בדבר) [כדבר] האבד [דמי ו]מותר, מיהא דרב הונא חיברו ליה חברא בחולו של מועד, ומסקינן דהא דתניא במחובר אפילו [כולו] אבד אסור יחידאה הוא. ועוד דרב חצדו ליה חצדא ואיקפד שמואל, דחצדא דחיטא הוה דלא פסיד, אבל עינבי ודאי פסדי משום דמיכחש כחשי כי שביק להו. ועוד כשמתחילין לבצור הכרמים ונותנין רשות להכנס בהן כל מי שאינו בוצר כרמו הוי ודאי דבר האבד ומותר לבצור ולדורכן בגת.
תשובה של רבינו נתן שהשיב לרבינו מנחם אחיו. מהו לשכור גויים לכתחילה בחולו של מועד להוליך [קורות] של עצי בניין ממקום למקום כדי שלא יאבדו. מותר לעשות כן ובלבד שאם יכול לעשות בצינעה [עושה] ואם אינו יכול לעשות בצנעה] יעשה כמו שיכול. דתנן, מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה כדי שלא תאבד. ואמרי[נן] רב יוסף (הכהן) [הוה ליה] כשור(ה)[י] עילויהו ביממא (וכולם) [וכו'].
<h2>דף יד.</h2>
ושיער שבמקום הקזת דם (בדיכרא) [וריבדא] דכוסילתא מותר להעבירו בתער בחולו של מועד. א[ף] ע[ל] פ[י] שאסור בתגלחת במועד. לפי שהקזת דם עיקר פיקוח נפש הוא, דבר שהנשמה תלויה בו, דכתיב [דברים י"ב] כי הדם הוא הנפש. וסכנת נפשות הוא. ואפי[לו] בשבת שהיא איסור סקילה דוחה סכנת נפשות. שכך אמרו חכמים [שבת קל"ב ע"א] מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת. ענה ר' אליעזר קל וחומר, ומה מילה שהוא אחד מאיבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח [נפש] שתדחה את השבת. ושוב אמרו חכמים [יומא פ"ד ע"ב] מפקחין פיקוח נפש בשבת, והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין. [כיצד], ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו, והזריז הרי זה משובח, [ואף על פי] שהוא מתכוין לצוד לפי דרכו. ראה תינוק שנפל בבור עוקר חולייה ומעלהו, והזריז הרי זה משובח, ואינו צריך ליטול רשות מבית דין. וא[ף] ע[ל] פי שמתכוין לעשות מעלה ודרגא ודרך לעלות ולירד בה כל ימות השנה. אם ננעל הדלת בפני התינוק שוברה ומציא את התינוק, והזריז הרי זה משובח, וא[ף] ע[ל] פי שהוא מתכוין לפרוק הקרש בפני עצמו שצריך לה למלאכות החול, בשביל פיקוח נפש [מותר]. ואפילו הן עשרה [גויים] בחצר וישראל אחד ביניהם ופירשו [מחצר] לחצר(ת) אחרת מאותן עשרה ונפלה דליקה או מפולת בחצר שנייה, שהלכה רווחת בתלמוד [שם] דכל דפריש מרובה פריש, לעניין פיקוח נפש אין אומרים שגוים פרשו לאותו חצר מפני שהיו רובם והציל ישראל באותה חצר, מפני שאחד ישראל שהיה ביניהם, אלא מפקחין אפילו בספק ולא אזלינן בתר רובא, שכך אמרו חכמים [שם] אמר רב יהודה אמר שמואל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב, וכל שכן כאן בחולו של מועד שהלכה רווחת היא [שמותר] להעביר שיער מפני הקזת דם.
<h2>דף יח:</h2>
מי שהיה במקום שאין שיירות יוצאות אלא ב' פעמים בשנה ומבקש לכתוב איגרות בחולו של מועד מותר לו לכתוב. מאי טעמא, כיון שמבקש לשגר להן או לצוותן על מלאכת(ן)[ו] שיש בו ריוח והפסד, או לעשות תקנה לפרנסת [אנשי] ביתו, ואין השיירות [יוצאות] עד ששה חדשים אחרים אין לך הפסד גדול מזה ומותר. וכן אמרו חכמים [י"ט ע"א] כותב אדם תפילין ומזוזות [וכו'] לאחרים בטובה, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו. ר' יוסי אומר כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. [ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ותוב קאמר ליה רב לרב חננאל וכן אורי ליה רבה בר רב חנה לרב חננאל כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו] והילכתה כותב ומוכר כדי פרנסתו אבל ודאי [אם] אין לו צורך כלום, ושלום בעולם אל יכתוב. ואף רבינו [יצחק בר] מרדכי זצ"ל התיר לכתוב איגרת אם צריך מותר בחולו של מועד. אבל לתקן קונטריס לכתוב אחר המועד אסור.
